אל תקראו להם עובדי הוראה

כשיקראו לשופטים :"עובדי משפט" או למוסיקאים "עובדי מוסיקה" , לרופאים "עובדי רפואה" , לספורטאים, "עובדי ספורט", למתמטיקאים, "עובדי מדע", לעיתונאים "עובדי עיתונאות" וכו', האדמה תרעד. 
"מה פתאום "עובד מדע"? הרי אני מתמטיקאי שעוסק בתחומים פורצי דרך במתמטיקה. עבדתי קשה בשביל זה ואני רוצה את ההכרה בהישגים שלי בלמידה ובתחום המקצועי" יאמר המתמטיקאי והוא יהיה צודק.
"אני עובד משפט? אני שופט בבית הדין העליון, בעל ידע משפטי עצום ורקורד ביצועי מוכח, יאמר השופט והוא יהיה צודק.
"מה פתאום "עובד רפואה?" אני פרופסור שפיתח שיטות ייחודיות לניתוחי לב. אני רוצה שיקראו לי על פי המקצוע והמעמד שלי" יאמר הפרופסור והוא יהיה צודק.
אבל כשראשי ארגוני המורים, קוראים לכל העובדים במערכת "עובדי הוראה", זו זילות של המקצועות שכלולים בהגדרה הזו. מורים הם מורים ולא עובדי הוראה. מורה למתמטיקה אינו מורה לתנ"ך. הדיוק בתיאור המשרה חשוב. אם מורה הוא גורם חשוב בדרך לחינוכו של הילד, הוא זקוק להיות מוכר ככזה. מורה למד תואר קשה, עם המון ידע בחומר, הבנה בדרך הנדרשת להקנייתו וכמובן המטלה הכבדה מנשוא בימינו, לחנך את הילדים לערכים, ביצועיות, תקשורת וכו'. כל מה שיאפשר להם להגיע לידי מימוש עצמי גבוה, הצלחה ואזרחות טובה ותורמת לקהילה. לקרוא להם בשם גנרי ומקטין, זו פגיעה קשה. הם זקוקים כמו כל אחד מאיתנו, לחיבוק, אמירה טובה והכרה בהישגים, כדי שלא להישחק במקצוע המדהים הזה.
גננת אמונה על המעבר המורכב ביותר מהגיל שבו אין כלל אחריות, לגיל שבו כבר נדרשת האחריות. שלב מורכב ותהליך מדויק וקשה. היא למדה והשתלמה, הוכפפה לחוקים שונים ומן ה סתם, רובן אוהבות את הילדים ומאושרות מלצפות בהתפתחותן. גם הן זקוקות למשוב החיובי, כי הוא הבסיס לאושר שלהן ולהמשך העבודה הטובה

זה נכון לגבי כל מקצוע אחר שעוסק בחינוך והוראה. צריך להכיר ביחוד, במאמץ שנדרש להגיע למקצועיות והכי חשוב, התרומה של כל מקצוע מובחן כזה, לאושרו ורווחתו של הילד האיש של כל אחד.

מורים, גננות סייעות וכו', אינם אנשים חסרי ייחוד. אל לנו לראותם כפי שהתרגלנו לראות את העובדים התאילנדים, השקופים.

הם האנשים החשובים ביותר בדרך של ילדינו אל הבגרות וההצלחה. כל אחד הוא בעל ייחוד משלו, כמו כל רופא, מדען, עורך דין וכו'. אנו חייבים לכבד אותם, כדי שילדינו ייהנו מכך ולהכיר במיוחדות שלהם.

אבל כאשר לא רוצים לשלם,  כשרוצים עובדים חלשים שיתפקדו כביביסיטרים בחינם, שיעבירו את הילד מכיתה לכיתה, רק כדי שההורים לא יצטרכו להיות הורים, אז כמובן שאסור להציף את התרומה של המורים והגננות והסייעות וכו', ואז אין הערכה ואין תחושה של "וואו, כמה שהם חשובים" ולכן אפשר שלא לשלם. פוליטיקה של נבחרי ציבור קטנים שמתקפלים בפני ההורים, חסרי ערכים, בורים בחינוך ויהירים. כל פוליטיקאי ירוד ככל שיהיה, מדייק את מי הוא ומה הוא שווה, גם כשזה רק שקרים ופייק ניוז.

למורים ולגננות, אין את הזכות הזו, כי הפוליטיקאים היהירים, חסרי ההבנה בחינוך, רוצים אותם קטנים וחלשים, כמו הפועלים התאילנדים שבתמונה.. ככל שהמורים והגננות יהיו חלשים יותר, התלמידים ואחרי כן הבוגרים, יצביעו מתוך בורות ואי הבנה של ערכים  וחשיבותם, כי הפוליטיקאים דאגו, שלא יהיו להם מורים טובים.

כמאמן מנטלי, שעוסק בלמידה, אני רואה את התוצאה ההרסנית של ההתנהגות המקטינה הזו. לא מגינים על המורים מההורים, מהמנהלות שמתקשרות בלילה, משלמים להם שכר עלוב וגם נוהגים כלפיהם באלימות.
הרבה פעמים, כשהורה מביא אלי את הילד המתקשה ואני מסביר לו שזו עבודה משפחתית, הוא אומר בערך כך "עזוב אותי, אין לי זמן. תקן את הילד כי לי אין זמן להיות הורה. מבחינתי האימון לא יתחיל, כי הכשלון ברור מראש וחבל לי על הילד. אז נותנים לו סמים מסוכנים. אחר כך ההורה הולך למורה ודורש ממנו, שיגרום לילד ללמוד נכון ולהצליח ואם זה לא עוזר, אז שיתן ציון טוב, גם אם לא מגיע. הרי כך הוא מתייחס לתאילנדי שלו.
ולמזכ"לית ארגון המורים. את יורה לעצמך ברגל ולמורים בראש, כשאת קוראת להם "עובדי הוראה" את רוצה שם גנרי? נסי אולי "מקדמי חינוך" או מומחי למידה" רק אל תקטיני אותם עם "עובדי הוראה".

מורים הם האנשים החשובים ביותר בחיי ילדינו, לאחר המשפחה. אנו חייבים לכבד אותם, להעניק להם בטחון כלכלי ולדאוג לקידומם המקצועי.ללא זאת, מי שיסבול אלו ילדינו.מורה שאיבד את התשוקה להיות מורה, אינו מקדם את הילד ואז התנהגויות קשות כאלימות, חוסר קשב, היפראקטיביות וחרדות, יהיו מנת חלקם של הילדים.