אני איש של מצבי רוח. עליות ומורדות, תחושות עצמה ואחר כך חרדות וחוסר עצמה. יש לזה שמות שכבר הפכו למושגים כמו "ביפולריות", מניה דפרסיה, הפרעה דו קוטבית וכו'. מקריאה ולמידה של התופעה הזו, התברר לי שהמומחים קבעו שמדובר בהפרעה מוחית. הפרעה הגורמת לתנודות קיצוניות במצב הרוח, באנרגיה, ברמת הפעילות וביכולת להוציא לפועל, פעילויות יומיומיות.
וואו, לא פחות ולא יותר.
במקביל התברר שהאבחנה לזיהוי המחלה, היא "מדויקת ביותר". משהו כמו
" אדם יאובחן כסובל מהתקף/אפיזודה מאנית או דפרסיבית אם יש לו מספר סימפטומים למשך רוב היום כמעט כל יום במשך שבוע או שבועיים".
אתם מבינים שאני ציני לחלוטין, כשאני אומר אבחנה מדויקת.
זה ממש הזוי. הרי אין לי באמת משהו פיזי במוח שאפשר לגלות כלקוי. פשוט אין דבר כזה. מדובר רק באוסף סטטיסטי של סימפטומים, שאין למומחים מושג, מדוע הוא קורה.
רגע אם מה שקובע את המחלה הוא הסימפטום, אז איך אפשר לדעת מה מקור הבעיה? האמת, שאי אפשר.
אם כך, הרי אולי בכלל אין לי לקות, או מחלה כזו?! אולי זו רק תוצאה של משהו אחר, שאליו המומחים לא מתייחסים?
מהו הגורם למאניה דפרסיה, שאותו המומחים לא מזהים?
שאלה זו בוערת בעצמותי כבר שנים רבות ולכן ניהלתי מעקב, מתי אני למטה ומתי למעלה. בדקתי זאת לאורך כמה שנים וגיליתי משהו מרתק. כשקבלתי משובים טובים בגין הפעולות שלי, הייתי בהיי, ממש על גג העולם. כשקבלתי משובים שליליים, בגין פעולותי, הייתי למטה. דרך אגב, המשובים ברובם, היו משובים פנימיים, שאני נתתי לעצמי והשפיעו, כמו משובים מבחוץ.
אז אולי די עם הסיפורים שמספרים לנו. בואו נבחן את ההנחה, שהמאניה דפרסיה אינה כלל מחלה, אלא תגובה למשובים שאדם מקבל, לאורך חייו. לא מאמינים?
הנה דוגמא טובה, המונדיאל. ראינו קהל שלם נכנס לדיכאון בגלל שער שקבוצתו ספגה. זה קרה כי היה משוב שלילי. אחר כך הקבוצה שהוא אוהד, הבקיעה והקהל שאוהד אותה, היה בשיכרון חושים. אם חס וחלילה, הקבוצה שלו ספגה שוב שער, שלא לדבר על הפסד, שוב הדיכאון השתלט.
לפי הסימפטומים, הרי שכל הקהל חווה מאניה דפרסיה, לאורך משחק הכדורגל. אחר כך הקהל הולך הביתה, כשרישומי המשחק ניכרים בו. כך זה היה לאורך כל תקופת המונדיאל שארכה יותר משבועיים, פעם הולכים במאניה ופעם בדיפרסיה. זה עונה בדיוק להגדרה " אדם יאובחן כסובל מהתקף/אפיזודה מאנית או דפרסיבית אם יש לו מספר סימפטומים למשך רוב היום כמעט כל יום במשך שבוע או שבועיים".
מה קרה? האם לכל הקהל הייתה "הפרעה מוחית……? ברור שלא. אולי מאניה דפרסיה אינה מחלה או לקות, אלא תגובה למשוב שמקבלים.
אז מהו המשוב, מה תפקידו, למה הוא כל כך משפיע על חיינו ואיך זה מתקשר עם מה שמספרים לנו על הפרעות קשב וריכוז?
סינדרום הסבל FFF מול סינדרום האושר EEE.
אם אני מופיע לפגישה עיוורת עם אשה ונדחה או לראיון עבודה ומקבל תשובה שלילית, אני חש חרדה. החרדה מבטאת את אי הודאות שאני חש לגבי היכולת שלי לרכוש את ליבה של אשה, או להתקבל למקום עבודה.
החרדה היא תופעה פיזיולוגית שמפעילה אותי, בצורות שונות, שנכללות בסינדרום (אוסף של סימפטומים) שנקרא FFF – Fight, Freeze or Flight, כלומר "הלחם, ברח או קפא". כשהחרדה קיימת, מופעל ה FFF, שמלווה בתחושות ובהתנהגויות שאנו מגדירים כשליליות:
• התנהגויות – אלימות, וכחנות, חוסר שקט, בריחה מהתמודדות, המנעות מעשיה וכו'
• רגשות – כעס, ביקורת, פחד, סלידה, עצב, שנאה, ועוד.
זו הסיבה שאני קורא לסינדרום ה FFF , סינדרום הסבל
האם קיימת אפשרות להמנע מהסבל? התשובה היא כן.
איך משיגים זאת?
נבחן את השפעתו של המשוב החיובי, כמקור לאושר.
אם סינדרום ה FFF הוא המופע של משובים שליליים, האם קיים ואיך יראה המופע של משובים חיוביים?
לאורך שנותי כמאמן מנטלי וכמי שחקר את הדרך בה התודעה שלנו מגיבה לגירויים, זיהיתי לשיטתי, מנגנון שמופעל על ידי המשובים החיוביים והינו המנגנון המקביל למנגנון של ה FFF. הוא מנגנון שקראתי לו סינדרום האושר או EEE – Elevation, Enthusiasm & Excitement. בעברית, התרוממות רוח, התלהבות והתרגשות. סינדרום ה EEE אחראי על יצירת הרגשות המעצימים, כשמחה, אושר שביעות רצון וכו.
כל משוב שנתפס כחיובי, להבדיל ממשוב שנתפס כמניפולציה, עושה בנו פלאים. מילה טובה, טפיחה על השכם, תגמול כזה או אחר, כתגובה לפעולה שלנו, יוצר דרישה לעוד מאותו דבר כיפי. זה אמנם תוצאה של תהליכים כימיים וחשמליים במוח, אבל אנו "מרגישים" שזה אמיתי. אנחנו ננסה לחזור על אותה פעולה ככל האפשר, כדי לקבל שוב את המשוב החיובי.
כאשר זה מצליח, תהליך הלמידה מקבע את ההרגשה ואת הפעולה שגרמה לקבלת המשוב המענג.
לפעמים ההבדל בין לחיות חיים מאושרים לחיים עם סבל (ברמה יחסית לא המוחלטת), הוא היכולת והנכונות של ההורים לתת משוב חיובי. זה ממשיך לאורך כל החיים. אם למדנו כיצד לפעול כדי לקבל משוב חיובי, אנו תמיד נפעל כך. אנו נפעל כך, גם אם זה לא במקום או יוצר בעיות אחרות, כי ההתנהגות הזו היא כבר תבנית מוח רפלקסיבית.
אנו מרצים אנשים אחרים, כדי שיאהבו אותנו ואהבה היא המשוב החיובי החזק ביותר.
אנו מתקשטים, מדברים בצורה מתוחכמת , כדי שיעריכו ויעריצו אותנו. לפעמים התבניות האלו הופכות להיות מרכיב כל כך חזק באישיותנו, שהוא ממלא בעצם את רוב הפעילות היומית שלנו. אנחנו חייבים להראות טוב ולהימנע מלהראות רע. שום דבר אחר אינו חשוב יותר.
כמאמן מנטלי, אני מודע לסכנה שבחיפוש אחר האושר ומאמן את המתאמנים שלי, שלהרגיש טוב ממשוב חיובי, זה מעולה. לצפות כל הזמן למשוב כזה, עלול לגרום שוב לאכזבה ולסבל. השינוי המנטלי שהמתאמן עובר, הוא להבין זאת ולקבל שמשוב חיובי הוא טוב, אבל הוא לא מובטח ושמשוב שלילי, גם הוא אינו סוף העולם, כי שינוי בהתנהגות, עשוי להביא לקבלת משובים חיוביים.
ישנם מקצועות לימוד שמקובלים על רוב הילדים כמשעממים ובלתי ניתנים ללמידה. עבורי למשל, מדובר בדקדוק עברי. אבל ראיתי תלמידים (די מעטים, אני מוכרח לומר), שהצליחו ללמוד וקבלו ציון טוב בדקדוק. המשוב החיובי דירבן אותם להתמקצע ולהשתפר כדי להמשיך ולקבל את המשוב הזה. במילים אחרות, אין מקצוע משעמם באמת, אלא רק מקצוע, שבו התלמיד, לא מקבל משוב חיובי. התוצאה FFF במקום EEE
ככל שנקבל יותר משובים חיוביים בתחום מסוים, סינדרום ה EEE, יגרום למוח להפריש את הכימיקלים והנוירוטרנסמיטרים, שאנו כל כך אוהבים. כשזה קורה, אנו נרצה לעסוק בו יותר ולהיות המובילים בו, כי אנחנו כבר יכולים לחזות ולהתרגש מהמשובים החיוביים שנקבל.
