מילון מונחים ייחודי לגישת אסטרטגיות למידה

מילון מושגים – אסטרטגיות למידה

"למידה היא משהו בלתי רצוני שאנחנו, בני האדם, עושים כל הזמן. אנחנו משתמשים במידע שאנחנו קולטים כדי לייצר ידע" פרופסור שי שלו שוורץ, סגן הנשיא לפיתוח בחברת מובילאיי.

אבחנות ומונחים:

המוח הוא האיבר שבו נוצרת התודעה ומנהלת את חיינו כבני אדם. המוח אינו האחראי לפעילות המנטלית שלנו, אלא התודעה. המוח אינו טביעת האצבע של התורשה הגופנית, אלא נגזרת אקראית שלה. במילים אחרות, המוח אינו אקטיבי, הוא קופסא שחורה, שבתוכה מתנהלים תהליכים מנטליים, שלמוח אין השפעה עליהם.
התודעה הינה סה"כ הרפלקסים התודעתיים, שנבנו במוח של כל אדם בצורה אקראית. ידע שאינו קיים במוחו של אדם, כתבנית מוח, לא קיים במציאות שלו והוא לא יוכל להשתמש בו. המציאות הינה הראי של התודעה ומתעדכנת עם הלמידה.
מודעות הינה המקום בו הפוקוס הפנימי נמצא ומאפשרת פנייה מעגלית (רקורסיה) אל התודעה. המודעות פותחת פותח פערים שיוצרים דיסוננס שמתחיל תהליך למידה. ככל שהיכולת של מנגנון המודעות לפתוח פערים גדלה, אנו אומרים שהאינטליגנציה גדלה. אינטליגנציה היא דבר נרכש ולא מולד.
הפוקוס הוא הוא הכלי המאפשר לתודעה, להיות נוכחת לאירוע כלשהו. הנוכחות של הפוקוס באירוע היא מוחלטת, כך שהוא אינו יכול להימצא בשני אירועים בו זמנית. הפוקוס הוא המיקוד של כל מנגנוני החישה, על גירוי אחד בלבד,. הפוקוס יכול בכל רגע נתון, להיות ממוקד על גירוי, חיצוני או פנימי, אחד בלבד. הגירוי שנקלט בפוקוס מאתחל את תהליך הלמידה, או מפעיל תבנית רפלקס קיימת. כשהפוקוס הוא פנימה, כלומר אל תוך התודעה, אנו לא קולטים את החוץ, למשך אותו הזמן. חשבו על כך כשאתם חושבים על השיחה עם הבוס, בזמן שאתם נוהגים. אם משהו פנימי או חיצוני, מוסתר מהפוקוס שלנו, לא נוכל לבצע את ההתאמות הנדרשות ונהיה בעמדת נחיתות או סכנה.
כל מה שלא נקלט בפוקוס, לא יכול להילמד וכל מה שלא נלמד, אינו קיים במציאות שלנו, גם אם הוא נכלל במציאות של אנשים אחרים.
אינטואיציה הינה יכולת ייחודית למוח האנושי ליצר גירויים פנימיים שמפעילים את התודעה ו/או את מנגנון הלמידה. האינטואיציה היא הגורם המחבר את כל התבניות של התודעה. האינטואיציה מאפשרת לזהות תסריט קיים, שסוגר את הפער ואת הדיסוננס, כאשר גירוי מוכר, נקלט שוב. האינטואיציה מאפשרת לנו להגיב מיידית וללא בזבוז זמן, באמצעות דרך פעולה שכבר נבחנה ונמצאה מתאימה מבחינה הישרדותית, לגירוי הספציפי.
למידה הינה תהליך אוטומטי, בלתי נשלט, ובלתי נפסק של קליטת מידע (גירוי) ויצירה של הידע שמרכיב את התודעה.
ידע הוא אוסף הולך וגדל של תסריטים קבועים מראש שמהווים את התודעה והוא המקור לכל הפעילות המנטלית שלנו.
גירוי הוא אירוע חיצוני לנו או פנימי, אשר מציג בפני התודעה, דרישה לפתרון. הגירוי יכול להיות שאלה במבחן, אדם שאומר לנו "בוקר טוב", ריח של קפה, פנים של אדם שחולף מולנו ברחוב, צורך פיזי כרעב או בריחה מתוקף, צ'ק שחוזר מהבנק או קבלת מחמאה מהבוס. הגירוי הופך לכזה, רק כשהוא נלכד בפוקוס שלנו. אם לגירוי שנקלט, אין פתרון מיידי, הרי שנוצר פער.
פער משמעותו מרחק בין מה שנדרש מאיתנו על ידי הגירוי, לבין היכולת שלנו לספק אותו. פער יכול להיווצר כאשר המורה שואל שאלה מחומר שטרם נלמד, כשאני צריך לנווט למקום שאיני מכיר או אם אני פוגש אדם שמקדים לי שלום ואיני זוכרו. הפער יוצר אי איזון שחייב להיפתר, על ידי מציאת דרך פעולה שתסגור את הפער. דרך פעולה זו, הוא תהליך הלמידה. הפער הוא מחולל הלמידה.
דיסוננס. כשנוצר פער, מופיע הדיסוננס. הדיסוננס הוא מצב שבו נוצר חוסר איזון חשמלי / כימי במוח, שמהווה סכנה ולכן יש צורך מיידי לפתור אותו. המוח לא מכיר בחומרת הסכנה של חוסר האיזון, אלא רק בכך שצריך לפעול. חומרת הסכנה, היא דבר נלמד בתודעה. הדיסוננס הינו המנגנון שמאתחל את תהליך הלמידה, שאמור לסגור את הפער. למשל אם מופיע רעב, וקיים פתרון של דוכן פלאפל קרוב, הפער נסגר והכל חוזר לאיזון. אבל אם לא קיים פתרון כזה, התודעה תנסה אולי לחפש פתרון, בסופרמרקט הסמוך. כך ימשך התהליך, עד למציאה של הפתרון הנדרש. במקרה זה, נוצר תסריט קבוע, אשר בכל פעם שנהיה רעבים, באותו המקום, ניגש אוטומטית לאותו הסופרמרקט. זה דומה לכרטיס משיכת כספים שעובד עבור כל אדם, רק עם קוד מדויק וחד ערכי.
משוב, המשוב הוא הדיווח שניקלט לגבי ההתאמה של התסריט שהופעל, להצלחה בפתרון הבעיה. הלמידה אם כן, היא אירוע תלוי משוב. אם בתוך תהליך הלמידה, מתקבל משוב שלילי, לא תתבצע למידה והפער יישאר וכך גם הדיסוננס. רק כאשר יתקבל משוב חיובי, כלומר יש התאמה בין התסריט שהופעל, לפתרון הבעיה, תיווצר הלמידה. למשל, אם אתה ננסה ללמוד את שמו של אדם, על ידי ניחוש וקריאה בם כלשהו, הרי כל עוד הוא לא יפנה את פניו, סימן שלא קראנו בשמו ולכן השם השגוי לא נקלט אצלנו. ברגע שהוא יפנה את פניו ויענה, הפער ייסגר והשם שלו יילמד בצורה אוטומטית.
· הלמידה הינה תהליך אבולוציוני / הישרדותי, של יצירת התסריטים המנטליים של תודעתנו. אין בתודעה שום דבר, שאינו כלול באחד התסריטים. תסריטים אלו מתאימים את התגובות המנטליות שלנו, לזמן ולמקום, על פי הגירויים המזוהים עם כל תסריט, ברמה חד ערכית. תסריטים מנטליים אלו הינם ישויות פיזיות, ה"צרובות" בסינפסות שבמוח. הסינפסות הינן "תבניות ידע מוחיות".
הסינפסות הינן מבנים פיזיים במוח, המהוות נקודות מפגש בין הנוירונים. הסינפסות אם כן, הן קפסולות של ידע. ידע הוא מבנה שמכיל את זהות הגירוי שגרם להיווצרות הידע ואת התסריט המדויק שהאדם ינקוט, בעת שאותו הגירוי יופיע שוב. נוח להשוות זאת למכה של פטיש הנוירולוג על פיקת הברך שגורמת לקפיצה רפלקסיבית שחלה תמיד בעקבותיה. כל גירוי שנקלט, מפעיל את הרפלקס התודעתי, שנוצר בעקבות אותו הגירוי. לכן, הידע השמור בתבניות הידע, הוא רפלקס נרכש.
אבולוציה. התהליך הכפול של הישרדות המתאימים. אנו חווים שני מסלולי אבולוציה.
האבולוציה הפיזיולוגית. אחראית על העיצוב של הפיזיולוגיה שלנו, על ידי עידכון אקראי של ה DNA. כך מתקבל מבנה גנטי מחייב שהוא שווה ערך לרפלקס שבונה את הגוף על סמך תסריט קבוע מראש ושאינו בר שינוי. תסריט זה מתאים אותנו לשרוד במציאות אליה אנו נולדים.
האבולוציה של הידע. האבולוציה הפיזיולוגית מכינה אותנו לשרוד בתנאים בה נולדנו. נשאלת השאלה, איך נישאר מתאימים מבחינה הישרדותית, גם לאחר עשרות שנות חיים, בעולם משתנה תדיר? התשובה היא שמתקיימת אבולוציה ממשיכה שהיא האבולוציה של הידע. אבולוציה זו מעדכנת את התסריטים שמפעילים אותנו כך שנשאר מתאימים לשרוד לאורך חיינו, בתנאים משתנים. למשל, היכולת להתאים את עצמנו לעולם הדיגיטלי היא אבולוציה של ידע. אבולוציה זו היא תהליך הלמידה. אנו יוצרים מבני ידע / תבניות מוח / רפלקסים תודעתיים, ששמורים בסינפסות ומשמשים אותנו בחיי היום יום. הסינפסות הן המערך המקביל לDNA הפיזיולוגי, בעולם של אבולוציה הידע והידע שצבור בהן מופעל כאשר הוא נדרש, תמיד באותה הצורה כמו שהDNA, פועל תמיד באותה הצורה.
נוסטלגיה - העלאה מחדש של החוויה שנצרבה בתבנית המוח הרפלקסיבית. כאשר תבנית המוח מופעלת, החוויה עולה למודעות, כלומר הפוקוס הוא עליה. מנגנונים אלו אינם מנגנונים שניתן לשלוט בהם ישירות ולכן בכל פעם שייקלט גירוי נתון, הוא יפעיל את הרפלקס שנבנה בגללו.
טרנספורמציה היא התהליך הטבעי שבו המוח מעדכן את התודעה, כאשר התנאים הסביבתיים משתנים. תסריטים שכבר אינם רלוונטיים או מזיקים לנו, נבלמים. כאשר התסריטים הקיימים נבלמים, נוצר פער, הדיסוננס מופעל ונוצר תסריט חדש ומותאם לסביבה, לזמן ולמקום. למעשה זה כמו עדכון מערכת ההפעלה. כל תסריט חדש כזה "נצרב" כסינפסה במוח ומתפקד כרפלקס התנהגותי נרכש. למשל, כאשר למדנו לנהוג, נאלצנו ללמוד תסריטים חדשים, למשל לעצור באור אדום ברמזור. לאחר תהליך הלמידה, הרי שבכל מצב שבו יופיע אור אדום ברמזור בנתיב נסיעתנו, הרגל תישלח אוטומטית, לדוושת הבלם. אין כאן זמן לחשוב, שכן אם נחשוב, נמצא עצמנו בתוך הצומת באור אדום. הטרנספורמציה היא התהליך של יצירת התנהגויות הישרדותיות ולכן התבניות שהיא יוצרת, קשות ביותר לעדכון. תהליך ההתבגרות הוא תהליך טרנספורמטיבי של בלימת תבניות ישנות ומפריעות ויצירה של רפלקסים מקדמים. התהליך המוצלח תמיד ידרוש הפעלה של כאב או עונג, חזקים מספיק, עד שיתגברו על ההפעלה האוטומטית של הרפלקס. הדוגמא הקלאסית היא הגמילה מחלב האם. אי אפשר להסביר לתינוק שהוא לא יכול להמשיך לינוק. רק כשהוא רעב מספיק, הוא יהפוך להיות מישהו שאינו יונק מהאם. לאחר הטרנספורמציה, הוא כבר לא יחפש לינוק מהאם. בטרנספורמציה השינוי הוא בר קיום לאורך הזמן.
קוגניציה התוצאה האוטומטית של סגירת פערים העוסקים בתוכן. שפה, מתמטיקה, אמנות וכו'. התוצאה היא רפלקסים תוכניים, כלומר ידע זמין שיוצף בכל פעם שגירוי תוכני ייקלט בפוקוס, אם הרפלקס כבר קיים. למשל 3 X 3 = 9 הוא רפלקס, אם לוח הכפל נלמד בעל פה. כשלוח הכפל לא נלמד בעל פה, צריך לחבר את שלושת מספרי השלוש ולקבל את התוצאה 9. זהו תהליך ארוך ולא "מתאים" לכן לא השרדותי. לשפה יש מקום מיוחד במנגנון הקוגניטיבי, שכן כל מה שלא נמצא בשפה, כלומר לא הוקצה לו סימן (סימבול), לא יהיה קיים בתודעתנו. כל אות, מילה, מושג, ביטוי, הם רפלקסים. כל רמה / שכבה של ידע, יש לה ביטוי מוגדר וגישה ישירה של הגירוי המתאים. א' או אבא או אבא גנוב ולכן לא צריך להתחיל מהשכמה הנמוכה של הידע. כך המוח מצליח להיות גמיש.